בוודאי שמתם לב שרשות המים חזרה לאחרונה לשדר את הפרסומות להעלאת המודעות בנושא הבצורת ששוררת בישראל בשנים האחרונות. מדובר בתקופה לא פשוטה אך הודות להיערכות שנעשתה בעשורים האחרונים, נראה שבסופו של דבר נעבור גם את זה. הנחה שבהחלט לא ניתן היה להניח אם לא מדובר היה במדינה שהיא אחת המעצמות הגדולות בתחום התפלת המים והשימוש החוזר במי ביוב לחקלאות.

שנים של מחקר ופיתוח כמו גם השקעת תקציבי עתק במציאת פתרונות ירוקים לשימוש יעיל יותר במים במדינת ישראל, הביאו לכך שכיום ישראל היא אחת המדינות שעושה שימוש במים ביעילות גבוהה במיוחד.

ההתמודדות עם המחסור במי גשמים בא לידי ביטוי במספר מישורים כשהעיקריים הם התפלת מי ים ומחזור של מי ביוב לשימוש חוזר בדמות מי קולחין לחקלאות.

התפלת מי ים

בישראל פועלים חמישה מתקנים להתפלת מי ים (לא כולל העיר אילת) שפזורים לאורך חופי ישראל בערים אשקלון, פלמחים, חדרה, שורק ואשדוד. מתקנים אלה מהמתקדמים מסוגם מתפילים נכון לשנת 2018, קרוב ל-600 מיליון מטר מעוקב בשנה ואם לשפוט על פי ניסיון העבר, הכמות העצומה הזאת רק תלך ותעלה.

טיהור מי ביוב ושפכים

למעלה מ-85 מכוני טיהור פועלים בישראל נכון לכתיבת שורות אלה, אחראים על טיהור מי השפכים ובנוסף, מונעים את זיהום הסביבה כתוצאה מהזרמת שפכים אל הים ואל הנחלים, תופעה שהייתה נפוצה לפני הקמת המכונים הללו.

אני מניח שרוב קוראי הכתבה מודעים לכך שישראל מובילה בתחום טיהור מי הביוב לשימוש חוזר אך כמה מכם יודעים שכיום 99% ממי הביוב עוברים תהליך שבסופו ניתן לעשות בהם שימוש להשקיית גידולים חקלאיים?

מתוקף עבודתי במרכז לשירותי ביובית בחרתי להתמקד באופן טבעי דווקא בנושא טיהור מי הביוב ולהביא את הרשמים מביקור במתקן טיהור השפכים שבירושלים. אחד הדברים המעניינים בסיפור הזה הוא שגם לאחר הרבה מאוד שנים בתחום, תמיד יש חידושים שממשיכים להפתיע אפילו את הוותיקים שבענף.

מכון טיהור השפכים בירושלים

מעבר לעובדה שמדובר באנשים נחמדים במיוחד שקיבלו אותנו בסבר פנים יפות, מתקן טיהור השפכים המתקדם ממוקם בחלקה המערבי של ירושלים ומטפל בשפכים של העיר לרבות הביוב של חלק מן הישובים הסובבים כדוגמת רמאללה, בית ג'אלה ובית לחם.

בדומה למכוני טיהור אחרים, מעבר למחזור מי השפכים, מתקן הטיהור בירושלים הביא להפסקת הזיהום של נחל שורק אשר עד להקמת המתקן סבל מהזרמת מי ביוב של ישובים באזור והיווה מטרד של ריח וזוהמה שלא מזכירים במאומה את פינות החמד הירוקות שמצויות לאורכו כיום.

איך מתרחש הפלא?

תהליך הטיהור של השפכים מורכב ממספר שלבים שבסופם הופך הביוב למי קולחין המתאימים לשימוש חוזר להשקיית גידולים חקלאיים. מידת הצלילות והטיהור של מי הקולחין משתנים בהתאם לסוג מכון הטיהור. סוגיה מעניינת עליה נרחיב בהמשך.

באופן כללי, התהליך כולו מורכב ממספר צעדים – ממש כמו פס יצור. על מנת לפשט את העניין, בחרתי לחלק את השלבים לשתי קבוצות. האחת – קדם הטיפול והשנייה – הטיפול באגני הטיהור.

קדם טיפול

שלבים אלה כוללים אל כל הפעולות שמכינות את השפכים לתהליך הניקוי והמחזור באגני הטיהור.

קליטת השפכים במתקן הטיהור וסינון ראשוני

ראשית, מוזרמים השפכים מהערים הסובבות אל מתקן הטיהור במערכת צינורות סגורה שמונעת את דליפת השפכים וזיהום של הסביבה.

בשלב הראשוני מופרדת הפסולת המוצקה כדוגמת מגבונים, מן השפכים באמצעות רשתות ומגובים (כלי מכני שמנגב ולוכד את הפסולת המוצקה). הפסולת המוצקה נאספת אל תוך מכלים מיוחדים שמובאים אל אתרי פסולת חיצוניים להמשך טיפול (בדרך כלל הטמנה).

אפרופו מגבונים לחים, מדובר בבעיה מורכבת מאחר שסתימות והצפות ביוב שבהן אנו נקראים לטפל במסגרת עבודתנו, נגרמות כתוצאה משימוש באותם מגבונים. מעבר לכך ולמרות כל האמצעים המתקדמים במכוני טיהור השפכים, המגבונים הלחים שנשטפים בביוב גורמים לנזקים משמעותיים לציוד ומקצרים את אורך חייהם.

בניגוד לדעה הרווחת, גם המגבונים שמיועדים לשטיפה באסלה אינם מתפרקים מהר כפי שנוטים לחשוב. בעוד שמגבונים רגילים שאינם מיועדים לשטיפה באסלה מתפרקים לאחר 300 עד 500 שנים! המגבונים המיועדים לשטיפה באסלה מתפרקים אמנם לאחר מספר חודשים אך עדיין מדובר בתקופה שבה יכולים להיגרם נזקים משמעותיים לתשתיות הביוב ולמכוני הטיהור. בהתחשב בעובדה שבישראל נעשה שימוש ביותר מ-3.1 מיליארד מגבונים בשנה מדובר בבעיה של ממש.

סינון השפכים

לאחר הסינון הראשוני, עוברים השפכים לסינון שני הכולל שני תהליכים שמתבצעים במקביל ושנועדו להתמודד בהצלחה עם הפסולת ששוקעת מצד אחד – כדוגמת אבנים וחצץ ומצד שני להפריד את הפסולת הצפה כגון שומנים.

בתהליך שמזכיר יותר את עולם ההייטק ופחות את עולם השפכים והביוב, השומנים שנלכדו מוזרמים אל מתקן מיוחד שמפרק אותם באמצעות חיידקים (נקודה שגרמה לי לתהות איך עוד לא מצאו חיידקים שמפרקים את השומנים בגוף…).

טיפול בשפכים באגני הטיהור

לאחר הסינון, מתחיל התהליך העיקרי של טיהור מי השפכים באגנים. הטיפול באגני הטיהור הוא למעשה לב ליבה של הפעולה שבסופה הופכים השפכים למי השקיה. איכות מי הקולחין שמתקבלים נקבע על פי מספר השלבים שיעברו או נכון יותר – מספר האגנים.

אגן טיפול ראשוני – טיפול מכני ראשוני במי השפכים לרבות סינון של גופים עד גודל של 0.2 מ"מ.

אגן טיפול שניוני – זהו תהליך שמורכב מטיפול ביולוגי שבו מפרקים את החומרים האורגניים ומטהרים את השפכים מחיידקים ומזיקים אחרים.

טיפול שלישוני – תהליך שמטרתו להביא את המים לאיכות טובה עוד יותר. ישנן מגוון שיטות לביצוע הטיפול השלישוני אך במכוני טיהור רבים בישראל לא מבצעים את השלב הזה. מאוד חבל בהתחשב בעובדה שמי קולחין שלא עברו את השלב השלישוני עשויים לזהם את מי התהום – תופעה שזכתה להתייחסות נרחבת בכתבה שהתפרסמה בהארץ.

נכון להיום, במכון טיהור השפכים בירושלים מבצעים את הטיהור הראשוני והשניוני בלבד.

הטיהור הראשוני (אגן טיפול ראשוני)

באגן הראשוני שוקעת הבוצה (המשקעים המוצקים שבביוב) אל תחתית בריכת השיקוע ולאחר מכן נשאבת ומופרדת מהשפכים להמשך טיפול שבסופו אותה בוצה תהפוך לדשן איכותי לחקלאות.

הבוצה היא חומר מזהם שבעבר הוזרם אל הים אך לאחר שבשנת 2000 חתמה ישראל על הסכם ברצלונה האוסר על הזרמת שפכים לים, עלתה השאלה כיצד לטפל במאות טונות של בוצה שמיוצרות במהלך יום אחד בלבד במדינת ישראל.

הפתרון מהווה דוגמה מצוינת למה שחשיבה ירוקה יכולה לעשות ובמקום לזהם את הים והסביבה, כיום משמשת הבוצה ליצור של דשן איכותי לחקלאות בתהליך שהוא לא פחות ממהפכני.

הטיהור השניוני (אגן טיפול שניוני)

הטיהור השניוני הוא למעשה ברכה נוספת שאליה מועברים השפכים לאחר הטיהור הראשוני. בברכה זו נעשה פירוק של החומרים האורגניים באמצעות חיידקים ושבסופו הופכים החומרים האורגניים לגושים ששוקעים בברכה ומופרדים מן השפכים. הגושים הללו זוכים לטיפול דומה לזה שנעשה בבוצה וגם הם הופכים בסופו של יום לדשן.

בהמשך, המים המטוהרים עוברים תהליך חיטוי, יוצאים מהמכון דרך מפל אל אפיק נחל שורק וזורמים עד לאזור השדות שבאזור השפלה, שם נעשה בהם שימוש להשקיית גידולים חקלאיים שונים.

מחשבות מהביקור

מדהים מה אפשר לעשות עם מאמץ וחשיבה יצירתית. השפכים הללו שבעבר היו מוזרמים אל הנחלים והים ושהיו גורמים לזיהום סביבתי חמור, מהווים כיום את אחד הכלים המרכזיים בהתמודדות של מדינת ישראל עם זיהום הסביבה ועם הבצורת הקשה שפוקדת אותנו.

מעבר לכך, אם חשבתם שהעלויות הגבוהות של התהליך הופכות אותו ליקר במיוחד, בוודאי תשמחו לשמוע ש-70% מתצרוכת החשמל של המכון מסופקת באופן עצמאי על ידי שימוש בגנרטורים המופעלים באמצעות גז מתאן שנוצר במהלך הטיפול בבוצה.

למרות כל אלה, לא הכל מושלם וכאן אני מרשה לעצמי להביע את דעתי האישית. למרות שמדובר בתהליך מדהים, לא הצלחתי להבין מדוע לא עושים שימוש גם בתהליך טיהור שלישוני. לא ברור לי האם ישנם שיקולים נוספים לעלויות אך ברור שעד שלא יושלם התהליך נמשיך להיתקל בידיעות חדשותיות ובתחקירים אודות חומרים כימיים שחדרו לפירות, לירקות ולמי התהום שאנו שותים.

הכותב הוא איתן כהן מהמרכז לשירותי ביובית